פרק 27 - כשהיינו ילדים היינו יזמים נלהבים

כשהיינו ילדים היינו יזמים בנשמה, הייתי מחכה שיגיע הזמן להתחיל לאסוף קרשים ואז הייתי יוצא להרפתקאות עם חבריי מהבניין והבניין השכן כדי למצוא קרשים למדורת ל"ג בעומר הגדולה. הייתי חושב ומאמץ את הראש כדי להביא רעיונות מאיפה אפשר להביא קרשים? אולי מאתר בנייה? אולי נעשה סיור בשכונה ובשכונות הסמוכות ונמצא משהוא? אולי לאבא של חבר יש קשרים ויוכל להביא טנדר עם עצים או שנקנה מנגרייה (אפשרות שלא באמת נשקלה). בדרך היינו עוברים חוויות מסעירות כמו מפגש עם כלב משוחרר ומרוגז. עגלת סופר שאחד מהילדים פילח מהסופרמרקט, אבל מה שבטוח זה היה מעסיק אותי מאוד וזה היה כיף גדול. אי הידיעה של האם נצליח במשימה ויהיו מספיק קרשים למדורה. בסוף תמיד היו מספיק קרשים, בדרך כלל אפילו יותר מדי קרשים. היום כשגדלתי הבנתי שאיסוף הקרשים לפני ל"ג בעומר היה ההתנסות הראשונה שלי כיזם. היום במקום קרשים מדובר על לקוחות. מאיפה אצליח להביא את המכירה הבאה? מאמץ את הראש וחושב על רעיונות כיצד לקדם את עצמי. רק שהיום בניגוד לחופש ולתחושת הכיף הטהורה שהיתה לי כילד יש גם תחושה של דאגות כלכליות ולחצים מנטליים. היום, הקרובים אליך מקיפים אותך ולא חוסכים ביקורת או דאגה. "עסק עצמאי זה מסוכן, עדיף להיות שכיר", "חבל על הזמן תרוויח יותר כסף כשכיר", "הקמפיין בפייסבוק/אינסטגרם/יוטיוב לא הצליח". כדי להתמודד עם זה פיתחתי לי בראש תמונת נצחון, תמונת הנצחון שלי היתה להגדיל את העסק שלי למצב שאוכל להסתמך עליו כמקור הכנסה יציב. אין לדעת מה יביא העתיד שנראה לא צפוי ולא מבשר טובות יותר מאי פעם, אבל אני יודע שהתחלתי להתקרב למטרה שלי כשפתחתי עוסק מורשה וזה ממלא אותי שמחה גדולה. הוכחתי לכל מי שפקפק בבחירות שלי ועשיתי את זה בדרך שלי שזה חשוב בפני עצמו. אז לכם אני אומר מי שלא תהיו : אל תוותרו על החלומות שלכם "סוד האושר הוא החופש, וסוד החופש הוא אומץ הלב." תוקידידס

#ביטוח #הר_הביטוח